קרן אירית או קרן סל אמריקאית: מה הדרך הנכונה להשקיע במדד S&P 500?

כאשר אנחנו קונים קרן סל העוקבת אחר S&P 500, אנחנו קונים יחידות בקרן המחזיקה בפועל במניות המרכיבות את המדד, בהתאם למשקלן. אנחנו לא קונים התחייבות של חברת הקרן לשלם לנו את תשואת המדד.

לדוגמה, אם NVIDIA מהווה כ־8% מהמדד, גם כ־8% מנכסי הקרן יושקעו בדרך כלל במניית NVIDIA. כך גם לגבי אפל, מיקרוסופט ושאר החברות.

הקרן האמריקאית VOO, וגם קרנות איריות כמו iShares Core S&P 500 UCITS ETF, מחזיקות בפועל במאות המניות המרכיבות את המדד.

ההחזקה הבסיסית היא למעשה אותה החזקה. ההבדלים נמצאים במעטפת של ההשקעה - מקום ההתאגדות של הקרן, המבנה המשפטי, דמי הניהול, אופן הטיפול בדיבידנדים, המיסוי ואופן המסחר.

אגב, אם נדייק במונחים: בשפה היומיומית עדיין נהוג לקרוא למוצרים האלה "תעודות סל", אבל מבחינה משפטית מדובר בקרנות סל - ETF.

להרחבה על ההבדלים בדמי הניהול בין קרנות הסל האמריקאיות השונות, ראו את המאמר "פינת חמישי - משקיעים ב־S&P 500? חצי אחוז קטן יכול לעלות לכם הרבה כסף", שפורסם ב־20.08.26 בעמוד לומדים.

להלן נתמקד ב־VOO, אך מרבית ההבדלים בינה לבין הקרן האירית רלוונטיים גם לקרנות הסל האמריקאיות האחרות.

VOO היא קרן סל אמריקאית של Vanguard, שהושקה בשנת 2010 ועוקבת אחר מדד S&P 500 באמצעות החזקה פיזית במניות המדד.

הקרן נחשבת לאחת מקרנות הסל הגדולות בעולם. דמי הניהול שלה עומדים על 0.03% בשנה בלבד.

השילוב בין דמי ניהול נמוכים, גודל הקרן, נזילות גבוהה והמוניטין של Vanguard הופך אותה לאחת האפשרויות הנפוצות ביותר להשקעה ארוכת טווח במדד. נתוני VOO הרשמיים.

VOO מחלקת למשקיעים את הדיבידנדים שהיא מקבלת מהחברות במדד, בדרך כלל אחת לרבעון.

קרן אירית היא קרן שהתאגדה באירלנד ופועלת בדרך כלל תחת רגולציית UCITS האירופית. למרות שהקרן נקראת "קרן אירית", היא אינה משקיעה בחברות איריות.

קרן אירית העוקבת אחר S&P 500 מחזיקה באותן מניות אמריקאיות שבהן מחזיקה VOO. ההבדל נמצא במעטפת המשפטית והמיסויית של הקרן ובאופן הטיפול בדיבידנדים.

דוגמה בולטת: iShares Core S&P 500 UCITS ETF

הקרן מוכרת בעולם בסימולים שונים, בהתאם לבורסה ולמטבע שבהם היא נסחרת:

• CSPX בלונדון, במסחר בדולרים.
• CSP1 בלונדון, במסחר בליש"ט.
• SXR8 בגרמניה, במסחר ביורו.
• רישום נוסף בבורסה בתל אביב, במסחר בשקלים.

בכל המקרים מדובר ביחידות של אותה קרן ובאותו מספר ISIN: ‏IE00B5BMR087.

הקרן:

• התאגדה באירלנד.
• עוקבת אחר מדד S&P 500.
• מחזיקה פיזית במניות המדד.
• פועלת תחת רגולציית UCITS.
• מנהלת יותר מ־150 מיליארד דולר.
• גובה דמי ניהול של 0.07% בשנה.
• צוברת את הדיבידנדים.
• נסחרת גם בבורסה בתל אביב בשקלים.
• החזיקה נכון לאוגוסט 2026 ב־504 ניירות ערך.

דמי הניהול, המוצגים כ־TER, כוללים את עלויות התפעול והניהול השוטפות של הקרן. הם אינם כוללים את עמלות המסחר שמשלם המשקיע, את מרווח הקנייה והמכירה או עלויות אחרות אצל הבנק או הברוקר.

נתוני הקרן הרשמיים של iShares‏.

קיימות קרנות איריות נוספות העוקבות אחר S&P 500, למשל VUAA של Vanguard וקרנות של Invesco. לכן לא מספיק לבדוק שהקרן "אירית". צריך לבדוק גם:

• מהו המדד שאחריו היא עוקבת.
• האם העקיבה פיזית או סינתטית.
• האם הקרן צוברת או מחלקת דיבידנדים.
• מהם דמי הניהול.
• היכן הקרן רשומה.
• באילו בורסות היא נסחרת.
• מהו גודל הקרן.
• מהם מחזורי המסחר ומרווחי הקנייה והמכירה.

זהו אחד ההבדלים המעשיים החשובים ביותר.

VOO מחלקת את הדיבידנדים לחשבון המשקיע, בדרך כלל אחת לרבעון. לעומתה, הגרסה הצוברת של הקרן האירית משקיעה את הדיבידנדים מחדש בתוך הקרן.

לקרן צוברת יש כמה יתרונות בהקשר של השקעה חוזרת ואוטומטית של הדיבידנדים:

• הכסף מושקע מחדש באופן אוטומטי.
• לא נשאר מזומן קטן ולא מושקע בחשבון.
• אין צורך לבצע רכישה נוספת.
• ניתן להימנע מעמלת מסחר נוספת על השקעת הדיבידנד.
• אין צורך לטפל ידנית בדיבידנדים שמתקבלים במטבע זר.
• במקרים מסוימים מתקבלת דחייה של המס ברמת המשקיע עד למכירת הקרן, בהתאם לדין ולסוג החשבון.

מנגד, ב־VOO המשקיע מקבל את הדיבידנד לחשבונו ויכול לבחור אם להשקיע אותו מחדש, להשקיע אותו בנכס אחר או להשתמש בו כהכנסה שוטפת.

כאשר משקיע ישראלי קונה את VOO, הוא ממיר בדרך כלל את השקלים לדולרים ורוכש את הקרן בדולרים. שער הדולר במועד ההמרה הופך למעשה לשער הכניסה שלו להשקעה. כאשר ימכור את הקרן וימיר את הכסף בחזרה לשקלים, התוצאה השקלית תהיה תלויה גם בשער הדולר במועד היציאה.

בקרן אירית הנסחרת בשקלים בבורסה בתל אביב התהליך נראה שונה, משום שהמשקיע אינו מבצע המרת מטבע בעצמו. עם זאת, מבחינה כלכלית אין הבדל מהותי בחשיפה למטבע: שער הדולר במועד הקנייה כבר מגולם במחירה השקלי של הקרן, ושער הדולר במועד המכירה יהיה מגולם במחיר שבו היא תימכר.

כלומר, גם ב־VOO וגם בקרן האירית הנסחרת בשקלים קיימים שער כניסה ושער יציאה. ההבדל הוא שב־VOO המרת המטבע גלויה בחשבון, ואילו בקרן הנסחרת בשקלים היא מתבצעת מאחורי הקלעים ומגולמת במחיר הקרן.

לדוגמה, אם יחידה בקרן שווה 100 דולר ושער הדולר הוא 4 ₪, מחירה השקלי יהיה בקירוב 400 ₪. אם המדד לא השתנה, אך שער הדולר ירד ל־3.60 ₪, מחיר היחידה ירד בקירוב ל־360 ₪. המשקיע יפסיד כ־10% בשקלים, אף שקנה ומכר את הקרן בשקלים ואף שמדד S&P 500 כלל לא השתנה.

לכן, קניית קרן אירית בשקלים אינה מבטלת את החשיפה לדולר ואינה משאירה את הכסף "שקלי" מבחינה כלכלית. היא רק חוסכת למשקיע את הצורך לבצע בעצמו המרה נפרדת משקלים לדולרים.

כל עוד הקרן אינה מגודרת לשקל, התשואה השקלית שלה תושפע הן מביצועי מדד S&P 500 והן מהשינוי בשער הדולר מול השקל.

אותו עיקרון חל גם כאשר הקרן האירית נסחרת ביורו או בליש"ט. מטבע המסחר קובע באיזה מטבע קונים ומוכרים את הקרן, אך אינו משנה את הנכסים האמריקאיים המוחזקים בתוכה.

רק קרן שמצוין במפורש כי היא מגודרת מטבע מנסה לנטרל את השפעת השינוי בשער החליפין.

היתרון הוא בעיקר תפעולי, ולא ביטול של החשיפה למטבע.

קנייה בשקלים עשויה לחסוך למשקיע:

• המרה יזומה של שקלים לדולרים.
• עמלת המרת מטבע או מרווח המרה.
• ניהול יתרות במטבע זר.
• טיפול בדיבידנדים שיתקבלו.
• התעסקות עם מסחר בבורסה זרה.

מנגד, צריך לבדוק את עמלת המסחר בבורסה בתל אביב ואת מרווח הקנייה והמכירה של הקרן.

אצל ברוקר שמאפשר המרת מטבע זולה ומסחר זול בארצות הברית, כמו Interactive Brokers, יתרון הקנייה השקלית עשוי להיות קטן יותר עד לא קיים.

אצל בנק או בית השקעות שגובה מרווח המרה משמעותי, האפשרות לקנות את הקרן בשקלים עשויה להיות בעלת ערך גדול יותר. אעיר שבאופן כללי, עדיף שכספים שאותם אנחנו משקיעים לא יהיו בבנק, עקב עמלות שונות וגבוהות.

כאן התמונה מעט מורכבת.

ב־VOO - קרן סל אמריקאית מחלקת

VOO מחלקת את הדיבידנד למשקיע. פרקטית, הכסף בגין הדיבידנד יגיע לחשבון המסחר או ההשקעות של המשקיע.

אצל משקיע ישראלי, המס על דיבידנד אמריקאי הוא בדרך כלל 25%, בדומה לשיעור מס רווח ההון בישראל. קיימים חריגים ספציפיים שאין כאן המקום לפרטם. באופן כללי, שיעור המס תלוי באמנת המס, בסטטוס המשקיע, בסוג החשבון ובהסדרי הניכוי אצל הברוקר.

במקרים רבים המס מנוכה במקור עוד לפני שהדיבידנד נכנס לחשבון.

משקיע שמבקש להשקיע מחדש את הדיבידנד יכול להשתמש רק בסכום שנותר לאחר המס.

לדוגמה, אם התקבל דיבידנד ברוטו של 1,000 דולר ונוכה מס בשיעור של 25%, יישארו למשקיע 750 דולר להשקעה חוזרת.

בקרן האירית הצוברת

כאשר חברה אמריקאית מחלקת דיבידנד, הדיבידנד מועבר תחילה לקרן האירית. בזכות אמנת המס בין ארצות הברית לאירלנד, בדרך כלל מנוכה מס של 15% ברמת הקרן.

המס נגבה בתוך הקרן ואינו מופיע כתנועת מס, או כתנועה בכלל, בחשבון האישי של המשקיע.

הסכום שנותר לאחר ניכוי המס מושקע מחדש בתוך הקרן באופן אוטומטי על ידי הקרן. מכיוון שהמשקיע אינו מקבל דיבידנד לחשבונו, לא מתרחש באותו מועד אירוע מס אישי או אירוע המצריך ממנו לנקוט פעולה כלשהי.

בעת מכירת הקרן עשוי לחול מס רווח הון גם על העלייה בשווי היחידה שנוצרה כתוצאה מהדיבידנדים שהושקעו מחדש.

לכן אי אפשר לומר באופן גורף שהקרן האירית תמיד יעילה יותר מבחינת מיסוי הדיבידנדים:

• ב־VOO נגבה בדרך כלל מס של 25% בעת חלוקת הדיבידנד.
• בקרן האירית נגבה בדרך כלל מס של 15% ברמת הקרן.
• לאחר מכן הדיבידנד שנותר נצבר בתוך הקרן.
• בעת המכירה עשוי לחול מס רווח הון על עליית ערך הקרן, לרבות החלק שנוצר מהדיבידנדים שנצברו.
• הקרן האירית מאפשרת השקעה חוזרת אוטומטית ודחיית מס מסוימת ברמת המשקיע.

חשוב להדגיש כי המס ששולם בתוך הקרן האירית אינו אומר שבעת המכירה המשקיע ישלם רק את ההפרש שבין 15% ל־25%. מדובר בשני שלבי מיסוי שונים: מס שנגבה מהדיבידנד ברמת הקרן, ומס רווח הון שעשוי לחול אצל המשקיע בעת המכירה.

התוצאה המצטברת תלויה במשך ההחזקה, בתשואת הדיבידנד, במועד המכירה ובסוג החשבון.

בחשבון פטור או דחוי מס, כמו קרן השתלמות IRA או קופת גמל IRA, מערכת השיקולים עשויה להיות שונה. הפטור הישראלי אינו מבטל בהכרח מס שנוכה בחו"ל ברמת הקרן או בעת חלוקת דיבידנד.

זהו אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של קרן אירית עבור משקיע שאינו אזרח או תושב ארצות הברית.

VOO היא נייר ערך אמריקאי.

על פי כללי המס האמריקאיים, כאשר שווי הנכסים האמריקאיים של אדם שאינו אזרח או תושב ארצות הברית עולה על 60,000 דולר במועד הפטירה, עשויה להיווצר חובת הגשת דוח עיזבון וחשיפה למס עיזבון אמריקאי.

הסכום של 60,000 דולר הוא סף דיווח, ולא בהכרח הסכום שמעליו ישולם מס בפועל. החישוב תלוי במכלול הנכסים, הניכויים, האמנות הרלוונטיות ונסיבותיו של המשקיע.

החשיפה אינה נובעת רק מהחזקה ב־VOO. גם החזקה ישירה במניות אמריקאיות ובניירות ערך אמריקאיים נוספים עשויה להיכלל בחישוב, בהתאם לסיווג הנכס לפי דיני המס בארצות הברית.

קרן אירית אינה נייר ערך אמריקאי, גם כאשר הקרן עצמה מחזיקה במניות אמריקאיות. לכן החזקה ישירה ביחידות הקרן האירית אינה נחשבת בדרך כלל להחזקה ישירה בנכס אמריקאי לצורך מס העיזבון האמריקאי.

חשוב להבחין בין הוראות החוק לבין הסיכון המעשי. לפי הדין האמריקאי, החזקה בנכסים אמריקאיים בשווי העולה על 60,000 דולר עלולה ליצור חובת דיווח וחשיפה למס עיזבון. עם זאת, היקף האכיפה בפועל כלפי משקיעים ישראלים ככל הנראה נמוך מאוד עד לא קיים. לכן אין לראות בחשיפה זו מס ודאי, אלא סיכון מסוים שקיים ברקע.

על תיק של 500,000 ₪ מדובר בקירוב בעלות שנתית של:

• VOO: כ־150 ₪.
• CSPX האירית: כ־350 ₪.

הפער הוא כ־200 ₪ בשנה בתחילת הדרך.

אם נניח השקעה חד־פעמית של 500,000 ₪, תקופת השקעה של 20 שנה ותשואה שנתית ברוטו של 7%-8%, פער של 0.04% בדמי הניהול עשוי להצטבר לכ־15-19 אלף ₪.

זהו פער שאינו מבוטל, אך הוא מבוסס על הנחות ואינו מובטח. בפועל, פערי מיסוי, עמלות מסחר, עלויות המרת מטבע ומרווחי קנייה ומכירה עשויים להיות משמעותיים יותר מההפרש בדמי הניהול.

VOO נסחרת בארצות הברית בדולרים ונהנית מנזילות גבוהה מאוד. למשקיע שקונה ומחזיק את הקרן לטווח ארוך, הנזילות שלה מספקת ברוב מצבי השוק.

הקרנות האיריות הגדולות גם הן נזילות, אך צריך להבחין בין נזילות הקרן כולה לבין מחזור המסחר ברישום מסוים שלה.

אותה קרן אירית יכולה להיסחר בתל אביב, בלונדון ובגרמניה. המחזור המוצג בכל בורסה אינו בהכרח משקף את מלוא הנזילות הכלכלית של הקרן, משום שעושי השוק יכולים ליצור ולפדות יחידות בהתאם לנכסים המוחזקים בקרן.

עם זאת, מרווח הקנייה והמכירה בפועל עשוי להשתנות בין הבורסות ובין שעות המסחר.

במסחר בתל אביב קיימת אי־חפיפה חלקית בין שעות המסחר בישראל לשעות המסחר בארצות הברית. כאשר השוק האמריקאי סגור, עושה השוק מתמחר את הקרן באמצעות שער הדולר, חוזים עתידיים ונתוני שוק נוספים. הדבר עלול לעיתים להוביל למרווח קנייה ומכירה רחב יותר.

לכן, במיוחד בקרנות שמחזור המסחר המקומי שלהן נמוך, עדיף בדרך כלל להשתמש בפקודת לימיט ולא בפקודת מרקט.

מכיוון ש־VOO והקרן האירית עוקבות אחר אותו מדד ומחזיקות כמעט באותן מניות, ביצועיהן לפני המס האישי של המשקיע צפויים להיות דומים מאוד.

פערים קטנים עשויים להיווצר בשל דמי הניהול, מיסוי הדיבידנדים ברמת הקרן, סטיית העקיבה, אופן ניהול המזומן ועיתוי ההשקעה מחדש של הדיבידנדים.

עם זאת, השוואת התשואות המוצגות באתרי הקרנות עלולה להטעות. התשואה הרשמית של VOO מניחה השקעה מחדש של מלוא הדיבידנדים לפני המס האישי של המשקיע, ואילו בתשואה של הקרן האירית כבר מגולם המס שנוכה מהדיבידנדים בתוך הקרן.

לכן השאלה החשובה אינה איזו קרן הציגה יתרון של עשירית האחוז בתקופה מסוימת, אלא איזו מעטפת מתאימה יותר למשקיע לאחר שמביאים בחשבון את מיסוי הדיבידנדים, דחיית המס, דמי הניהול, עלויות המסחר והמרת המטבע והחשיפה למס עיזבון אמריקאי.

אין תשובה אחת שמתאימה לכולם.

VOO

VOO עשויה להתאים למשקיע שמעדיף קרן סל אמריקאית גדולה מאוד, זולה ונזילה של Vanguard. דמי הניהול שלה נמוכים, והיא מאפשרת למשקיע לקבל דיבידנד שוטף.

היא עשויה להתאים במיוחד למי שסוחר באמצעות ברוקר המציע מסחר זול והמרת מטבע בעלות נמוכה, ומודע לחשיפה האפשרית למס עיזבון אמריקאי.

קרן אירית צוברת

קרן אירית צוברת עשויה להתאים למשקיע לטווח ארוך שמעדיף שהדיבידנדים יושקעו מחדש באופן אוטומטי, מעוניין להימנע מחשיפה ישירה למס עיזבון אמריקאי או רוצה לרכוש את הקרן בשקלים דרך הבורסה בתל אביב.

עם זאת, קנייה בשקלים אינה מבטלת את החשיפה לדולר. שער הדולר מגולם במחיר הקרן הן במועד הקנייה והן במועד המכירה.

אחרי כל ההשוואות, החישובים וההסתייגויות, דעתי האישית היא שאני מעדיף קרן סל אמריקאית.

ייתכן שלאחר 20 שנה נגלה שהקרן האירית הניבה כמה עשיריות האחוז יותר, בזכות מבנה המס, צבירת הדיבידנדים או הבדלים קטנים באופן העקיבה. ייתכן גם שהתוצאה תהיה הפוכה. בעיניי, השקעות צריכות להיות פשוטות, ברורות וקלות לביצוע.

ג'ון בוגל, שהנגיש את ההשקעה הפסיבית לציבור הרחב, התבסס על רעיון פשוט: במקום לנסות לבחור בכל פעם את המניה המנצחת, אפשר לקנות את החברות הגדולות במדד, לשלם מעט ולהחזיק לאורך זמן. בלי טריקים ובלי שטיקים.

יכול להיות שבתקופות מסוימות הקרן האירית תציג תשואה מעט גבוהה יותר. אבל בעיניי, הזמן והאנרגיה שחלק מהמשקיעים מקדישים לניסיון לחסוך עוד מאית או עשירית האחוז יכולים להיות מושקעים בלמידה רחבה יותר של שוק ההון, בבניית תיק נכון, בהתאמת רמת הסיכון ובשמירה על משמעת לאורך זמן.

חלק מהיתרונות המיוחסים לקרנות האיריות נשענים על כללי המס והאמנות הקיימים כיום. ייתכן שהם יישארו כפי שהם עוד שנים רבות, אך מדיניות המס וההוראות הנוגעות לדיבידנדים עשויות להשתנות. אני לא מתיימר להיות מומחה לדיני המס באירלנד, ולא רוצה לבסס את אסטרטגיית ההשקעה שלי על ההנחה שהיתרון הקיים היום יישמר גם בעוד 20 או 30 שנה. כמובן, גם חוקי המס בארצות הברית ובישראל יכולים להשתנות.

הגישה שלי פשוטה: אדם צריך להבין במה הוא משקיע ולהחזיק את ההשקעה באופן ישיר וברור, בלי לבנות את התוכנית על הטבת מס או יתרון רגולטורי מסוים. לכן אני מעדיף להשקיע ישירות בדולרים, בבורסה האמריקאית, באמצעות קרן סל אמריקאית זולה - בלי טובות, בלי משחקים ובלי תלות מיותרת במעטפת מורכבת.

זו אינה בהכרח הבחירה הנכונה לכל משקיע. למי שמעדיף צבירה אוטומטית, קנייה בשקלים והימנעות מהחשיפה למס עיזבון אמריקאי, קרן אירית עשויה להתאים יותר. מבחינתי, לפשטות יש ערך בפני עצמה - ולעיתים היא חשובה יותר מהניסיון לבצע אופטימיזציה לכל מאית האחוז.