הרחבה, תוכן לימודי

דיבידנד הוא חלק מהרווחים שהחברה מחליטה להעביר לבעלי המניות שלה.

חברה שמרוויחה כסף יכולה להשתמש בו בדרכים שונות. היא יכולה להשקיע בצמיחה, לפתח מוצרים חדשים, לרכוש חברות, להקטין חוב, לבצע Buyback (רכישה עצמית של מניות) או לחלק חלק מהכסף למשקיעים.

כשמדברים על מניות דיבידנד, מתכוונים בדרך כלל לחברות שמחלקות דיבידנד באופן קבוע, ולעיתים גם מגדילות אותו לאורך השנים.

אחד הנתונים המרכזיים הוא תשואת דיבידנד. אם מניה עולה 100 דולר והחברה מחלקת 4 דולר בשנה, תשואת דיבידנד היא 4%. פשוט.

כאשר חברה מחלקת דיבידנד, הכסף לא נוצר משום מקום. הוא יוצא מקופת החברה ועובר לבעלי המניות.

אם חברה מחלקת דולר אחד למניה, ביום האקס מחיר המניה צפוי, תיאורטית, להתאים את עצמו כלפי מטה בערך בגובה הדיבידנד ביחס למחיר הסגירה הקודם. בפועל המחיר מושפע באותו יום גם מהמסחר בשוק, מביקוש והיצע, מציפיות המשקיעים ומגורמים נוספים, ולכן זו כמובן לא נוסחה מכנית.

כלומר, לא נהיינו עשירים יותר ברגע החלוקה. חלק מהערך שהיה בתוך החברה פשוט עבר אלינו במזומן.

יש כאן גם היבט מיסויי. בחשבון השקעות חייב במס, דיבידנד בדרך כלל יוצר אירוע מס כבר בעת החלוקה. לעומת זאת, כאשר הערך נשאר בחברה והמניה עולה, אירוע המס יכול להידחות עד למימוש ההשקעה. במוצרי השקעה עם מעטפת מס, כמו קרן השתלמות או קופת גמל להשקעה, המצב שונה ותלוי בכללים של אותו מוצר.

מניה שמחלקת 8% או 10% בשנה יכולה להיראות מאוד אטרקטיבית. אבל לפעמים תשואת דיבידנד גבוהה דווקא בגלל שמחיר המניה התרסק.

אם מניה ירדה מ-100 ל-50 דולר והדיבידנד נשאר ללא שינוי, תשואת דיבידנד במקרה הזה למעשה הוכפלה. זה לא בהכרח אומר שקיבלנו הזדמנות. לפעמים זה דווקא סימן לכך שהשוק חושש שהדיבידנד הנוכחי לא יוכל להמשיך לאורך זמן.

איך אפשר לקבל מושג אם הדיבידנד בר-קיימא? כדאי להסתכל לפחות על כמה דברים בסיסיים: כמה מהרווח החברה מחלקת כדיבידנד, האם תזרים המזומנים החופשי שלה מספיק כדי לממן את החלוקה, ומה המגמה של הרווחים והחוב שלה בשנים האחרונות.

חברה שמחלקת כמעט את כל הרווח שלה, בזמן שהרווחים יורדים והחוב עולה, נמצאת במצב שונה מאוד מחברה שמייצרת תזרים חזק ומשאירה לעצמה מרווח ביטחון. דיבידנד גבוה שלא מגובה ברווחים ובמזומן יכול בסופו של דבר להיחתך.

דיבידנד הוא דרך אחת להחזיר ערך לבעלי המניות. דרך נפוצה נוספת היא Buyback — החברה משתמשת בכסף שלה כדי לרכוש מניות של עצמה בשוק.

נניח שלחברה יש 100 מיליון מניות והיא מרוויחה 100 מיליון דולר בשנה. הרווח למניה הוא דולר אחד. אם החברה רוכשת 10 מיליון מניות, והמניות האלו מבוטלות או נשארות כמניות אוצר, הרווח מתחלק בין פחות מניות פעילות. אם הרווח נשאר 100 מיליון דולר, הרווח למניה עולה לכ-1.11 דולר — כלומר, כל מניה שנותרה מייצגת בערך 11% יותר מהרווח של אותה פעילות.

אבל גם כאן אין קסמים. אם חברה קונה את המניות שלה במחירים גבוהים מאוד, היא יכולה לבזבז את הכסף של בעלי המניות במקום ליצור ערך. אותו דבר נכון אם היא מממנת את ה-Buyback באמצעות חוב יקר.

ויש עוד דבר שכדאי לבדוק: אם במקביל ל-Buyback החברה מנפיקה כמות גדולה של מניות חדשות, למשל לעובדים ולמנהלים, הירידה במספר המניות יכולה להיות קטנה בהרבה ממה שסכום ה-Buyback מרמז. לדוגמה, חברה יכולה לרכוש מניות בהיקף משמעותי, אבל אם היא מנפיקה בכל שנה כמות גדולה של מניות חדשות לעובדים, מספר המניות הכולל כמעט לא יקטן.

לכן גם ב-Buyback צריך לבדוק מה קרה בפועל למספר המניות לאורך זמן, ולא להסתפק בכותרת שהחברה הכריזה על תוכנית רכישה עצמית.

כי בשלב הנוכחי המטרה שלי היא לא לייצר הכנסה מתיק ההשקעות. המטרה שלי היא להגדיל את ההון.

אם חברה איכותית מסוגלת לקחת דולר אחד שהיא מרוויחה ולהשקיע אותו בעסק בצורה שתייצר בעתיד שני דולר, אני לא רוצה בהכרח שהיא תחלק לי את הדולר הזה. אני מעדיף שהיא תשאיר אותו אצלה ותמשיך לעבוד בשבילי.

אם יש לה אפשרויות טובות להתרחב, לפתח מוצרים, להגדיל רווחים ולייצר תשואה גבוהה על ההון, מבחינתי זה יכול להיות שימוש טוב יותר בכסף מאשר לחלק אותו כדיבידנד.

מצד שני, אם מדובר בחברה בוגרת שכבר אין לה הרבה הזדמנויות צמיחה אטרקטיביות והיא מייצרת הרבה מזומן, בהחלט יכול להיות שהדבר הנכון הוא להחזיר חלק ממנו לבעלי המניות.

ולכן אני לא נגד מניות דיבידנד. אני פשוט לא מחפש את הדיבידנד כמטרה בפני עצמה.

משקיע צעיר שמנסה לבנות הון ומשקיע שכבר צבר תיק משמעותי ורוצה לייצר ממנו הכנסה שוטפת לא בהכרח צריכים לחפש את אותן מניות.

למי שנמצא בשלב של שמירה על ההון ויצירת תזרים, מניות דיבידנד יכולות להיות כלי מצוין. למי שנמצא בשלב של צבירה והגדלת ההון, חברות שיודעות להשקיע מחדש את הרווחים שלהן בצורה מוצלחת עשויות להיות מעניינות יותר.

לכן מבחינתי השאלה היא לא "כמה דיבידנד החברה מחלקת?" אלא "מה החברה עושה עם הכסף שלה, והאם היא יודעת לייצר ממנו יותר ערך בעתיד?" — זו השאלה שבאמת מעניינת אותי כמשקיע.