כמה כסף צריך להשאיר בעו״ש?

העו"ש הוא לא השקעה.

הוא גם לא אמור להיות קרן החירום המלאה שלנו.

התפקיד המרכזי שלו הוא לנהל את התזרים השוטף של המשפחה.

המשכורת נכנסת, המשכנתא יורדת, כרטיסי האשראי יורדים, חשבונות משולמים, ויש קניות, הוראות קבע, ביטוחים, חוגים, דלק, סופר וכל שאר ההוצאות.

לכן צריך להיות בעו"ש מספיק כסף כדי שהחודש יעבור בצורה חלקה – אבל לא בהכרח הרבה מעבר לזה.

אפשר לחשוב על העו"ש כעל תחנת מעבר לכסף, ולא כמקום שבו אנחנו שומרים את ההון שלנו לאורך שנים.

אין מספר אחד שמתאים לכולם.

אני אוהב לחשוב על הסכום שצריך בעו"ש כשילוב של שני דברים:

1. הכסף הדרוש לתזרים השוטף

2. שכבת ביטחון קטנה – "שומן תזרימי"

נניח שמשפחה מוציאה בממוצע 18,000 ₪ בחודש.

זה לא אומר שהיא צריכה להחזיק באופן קבוע 18,000 ₪ בעו"ש בכל רגע נתון.

צריך להסתכל על התזמון בפועל: מתי נכנסת המשכורת? מתי יורד כרטיס האשראי? מתי יורדת המשכנתא? מתי יורדות הוראות הקבע?

שתי משפחות שמוציאות בדיוק 18,000 ₪ בחודש לא בהכרח צריכות אותה יתרה בעו"ש. תזמון ההכנסות וההוצאות חשוב לא פחות מגובה ההוצאות עצמן.

לא צריך שכל תקלה קטנה תגרום לנו לפתוח את קרן החירום.

אם פתאום יש תיקון של 1,500 ₪ לרכב, טיפול שיניים, מכשיר חשמלי שהתקלקל או הוצאה חד־פעמית אחרת – עדיף שיהיה מספיק מרווח כדי לספוג אותה בלי להיכנס למינוס ובלי להתחיל להעביר כסף ממקום למקום.

לכן, מעבר לכסף שנדרש לתזרים השוטף, אני אוהב להשאיר בעו"ש שכבת ביטחון קטנה.

כמה?

אצל משפחה אחת זה יכול להיות 3,000 ₪.

אצל אחרת 5,000 ₪.

ובמשפחה עם הוצאות חודשיות גבוהות יותר, אולי 10,000 ₪.

המטרה היא לא ליצור קרן חירום נוספת.

המטרה היא פשוט שלא כל זעזוע קטן יהפוך לאירוע פיננסי.

אם מחפשים כלל אצבע, בעיניי לרוב המשפחות אין צורך להחזיק בעו"ש כמה חודשי הוצאות.

זה בדיוק התפקיד של קרן החירום.

העו"ש הוא בדרך כלל מקום ל:

• מחזור ההוצאות הקרוב
• מרווח ביטחון קטן

אצל חלק מהמשפחות, יתרה קבועה של כמה אלפי שקלים מעבר למה שנדרש לתזרים תהיה מספיקה.

אצל משפחות אחרות אפשר פחות.

ואצל משפחה שההכנסות או ההוצאות שלה משתנות מאוד מחודש לחודש – אולי צריך יותר.

נניח שההכנסה נטו של משפחה היא 22,000 ₪ בחודש וההוצאות הממוצעות הן 18,000 ₪.

המשכורת נכנסת ב־1 לחודש, כרטיס האשראי יורד ב־10 לחודש, המשכנתא ב־15 לחודש והוראות קבע נוספות יורדות לאורך החודש.

במצב כזה, יכול להיות שאין שום צורך להחזיק 40–50 אלף ₪ בעו"ש.

יכול להיות שמספיק להשאיר כמה אלפי שקלים מעבר לסכום שנדרש למחזור החודשי, ואת שאר הכסף להעביר למקום שבו הוא לפחות יכול לייצר תשואה כלשהי.

הבעיה היא לא שבהכרח יקרה לכסף משהו מחר.

הבעיה היא עלות ההזדמנות.

נניח שמשפחה מחזיקה באופן קבוע 100,000 ₪ בעו"ש, אבל לצורך ההתנהלות השוטפת היא באמת צריכה שם רק 20,000 ₪.

כלומר, 80,000 ₪ יושבים שם כמעט ללא סיבה.

אם הכסף הזה נשאר בעו"ש במשך שנים, הוא בדרך כלל לא מייצר תשואה משמעותית – ובמקביל נשחק ריאלית בגלל האינפלציה.

נניח לצורך המחשה שהאינפלציה היא 3% בשנה.

אחרי עשר שנים אותם 80,000 ₪ עדיין יהיו 80,000 ₪ במספר, אבל יהיה אפשר לקנות באמצעותם הרבה פחות.

וזה עוד לפני שבכלל שאלנו כמה הכסף היה יכול לצבור אילו היה נמצא באפיק שמייצר תשואה.

מצוין. נזילות היא חשובה.

אבל נזילות לא מחייבת שכל הכסף יהיה בעו"ש.

יש אפיקים סולידיים ונזילים יחסית שבהם אפשר להחזיק כסף שאנחנו לא צריכים ממש ברגע זה.

לדוגמה:

• קרן כספית – אפיק סולידי יחסית עם נזילות גבוהה, שהתשואה בו נוטה להיות מושפעת מסביבת הריבית במשק.
• פיקדון בנקאי נזיל או קצר טווח – עשוי להתאים למי שמעדיף ודאות ופשטות, בתנאי שבודקים היטב את הריבית ואת תנאי היציאה.
• אפיקים סולידיים אחרים לטווח קצר – בהתאם למועד שבו נצטרך את הכסף ולרמת הסיכון שמתאימה לנו.

לא צריך לרדוף אחרי עוד עשירית אחוז על כסף שצריך להיות זמין.

אבל גם אין סיבה שסכום גדול יישב במשך שנים בעו"ש רק מפני שאנחנו רוצים נזילות.

במאמר קרן כספית או פיקדון בנקאי עשיתי סדר בשאלה איפה כדאי להחזיק את הכסף הזה, כולל ההשוואה המלאה בין שני האפיקים.

דרך פשוטה לחשוב על הכסף של המשפחה היא לחלק אותו לשלוש שכבות.

• שכבה 1 – העו"ש: כסף להתנהלות השוטפת + קצת "שומן".
• שכבה 2 – קרן החירום: כסף סולידי ונזיל שנועד לאירועים משמעותיים ובלתי צפויים. מוחזקת למשל בקרן כספית, בפיקדון נזיל או בשילוב של מספר אפיקים סולידיים.
• שכבה 3 – כסף לטווח ארוך: כסף שאנחנו לא צפויים להזדקק לו בשנים הקרובות, ולכן ניתן להשקיע אותו בהתאם לטווח ההשקעה ולרמת הסיכון שמתאימה לנו.

הטעות היא לערבב בין שלוש השכבות.

אם כל קרן החירום שלנו יושבת בעו"ש – יכול להיות שאנחנו מחזיקים שם יותר מדי כסף.

ואם כסף שמיועד לעוד 15 או 20 שנה יושב בעו"ש – כנראה שהוא נמצא במקום הלא נכון.

זו נקודה חשובה.

נניח שיש לנו 50,000 ₪ בעו"ש.

נראה שיש הרבה כסף.

אבל בעוד חודש צריך לשלם 25,000 ₪ על שיפוץ שכבר סגרנו.

אז אין לנו באמת 50,000 ₪ פנויים.

יש לנו 25,000 ₪ פנויים ועוד 25,000 ₪ שכבר יש להם תפקיד.

אותו דבר לגבי:

• ביטוח שנתי
• חופשה שכבר מתוכננת
• רכישת רכב
• שכר לימוד
• מסים
• שיפוץ
• אירוע משפחתי
• או כל הוצאה משמעותית אחרת שאנחנו יודעים שעומדת להגיע

אז צריך יותר מרווח.

משפחה שבה כל חודש נראה בערך אותו דבר יכולה בדרך כלל לעבוד עם יתרה קטנה יותר.

אבל אם יש חודשים עם הוצאות של 15,000 ₪ וחודשים עם 30,000 ₪, צריך להחזיק יותר כסף זמין כדי לא להגיע בכל פעם ללחץ תזרימי.

אותו דבר נכון לגבי הכנסות.

מי שמקבל משכורת קבועה באותו מועד ויודע פחות או יותר כמה כסף ייכנס יכול בדרך כלל לעבוד עם עו"ש "רזה" יותר.

עצמאי, בעל עסק או אדם שהכנסתו משתנה מחודש לחודש עשוי להזדקק למרווח גדול יותר.

לקוחות יכולים לשלם באיחור, מסים יורדים במועדים מסוימים וההכנסות אינן תמיד מסונכרנות עם ההוצאות.

אבל גם כאן חשוב להבחין בין שומן תזרימי לבין קרן חירום.

אם החלטנו שאנחנו צריכים קרן חירום של 70,000 ₪, אין הכרח שכל 70,000 השקלים ישבו בעו"ש.

כאן הבעיה היא כנראה לא כמה כסף להשאיר בעו"ש.

הבעיה היא שהתזרים עצמו לא מאוזן.

אם בכל חודש המשכורת נכנסת, החיובים יורדים ואחרי שבועיים אנחנו שוב כמעט במינוס – זה סימן לכך שההוצאות גבוהות מדי ביחס להכנסות או שיש התחייבויות כבדות מדי.

במצב כזה, להכניס עוד 10,000 ₪ לעו"ש רק ידחה את הבעיה.

הוא לא יפתור אותה.

גם כאן צריך להסתכל קדימה.

נניח שבעוד חודשיים כבר מחכים לנו 7,000 ₪ של תשלומים קיימים – עוד לפני שקנינו משהו חדש.

זו התחייבות לכל דבר.

לכן כשמחליטים כמה כסף באמת פנוי, לא מסתכלים רק על היתרה בבנק היום.

צריך להסתכל גם על:

• חיובי אשראי עתידיים
• הוראות קבע
• משכנתא
• הלוואות
• תשלומים שכבר התחייבנו אליהם
• והוצאות חריגות שאנחנו יודעים שיגיעו

זו אחת הדרכים שאני אוהב לניהול הכסף.

במקום להחליט מחדש בכל חודש כמה להשאיר ומה להעביר, אפשר להגדיר לעצמנו רף קבוע לעו"ש.

נניח שהחלטנו שאנחנו רוצים שתמיד יהיו בעו"ש לפחות 15,000 ₪.

כל פעם שהיתרה עולה משמעותית מעל הסכום הזה, בודקים אם מדובר בכסף שמיועד להוצאה קרובה.

אם לא – העודף מקבל תפקיד.

אם קרן החירום עדיין לא מלאה, הכסף יכול לעבור אליה.

אם היא כבר מלאה, הוא יכול לעבור להשקעה, לחיסכון למטרה מסוימת, לפירעון חוב או לכל יעד אחר שהגדרנו.

כלומר:

עד X ₪ – נשאר בעו"ש.

מעל X ₪ – הכסף מקבל תפקיד.

כך אנחנו לא צריכים לקבל את אותה החלטה מחדש בכל חודש.

גם לזה יש ערך.

כסף הוא לא רק מתמטיקה.

אם אדם ישן טוב יותר כשהוא יודע שיש לו סכום גדול מאוד זמין, אי אפשר להתעלם מזה.

אבל כדאי להבין את המחיר.

אם אנחנו צריכים בפועל 30,000 ₪ נזילים ומחזיקים 200,000 ₪ בעו"ש, אנחנו למעשה "משלמים" על תחושת הביטחון הזו באמצעות התשואה שעליה אנחנו מוותרים.

יכול להיות שזה עדיין מתאים לנו.

אבל לפחות שנדע שזו בחירה מודעת, ולא מצב שנוצר פשוט כי אף פעם לא החלטנו מה לעשות עם הכסף.

אין מספר אחיד.

אבל העיקרון שלי פשוט:

לא שלושה או שישה חודשי מחיה – בשביל זה יש קרן חירום.

לא חצי מההון שלנו.

ובדרך כלל גם לא כל קרן החירום.

אצל משפחה שמוציאה 15–20 אלף ₪ בחודש, יכול להיות שמרווח של כמה אלפי שקלים מעבר לצורכי התזרים יהיה מספיק.

אצל משפחה עם הוצאות משתנות מאוד, הכנסה לא יציבה או התחייבויות גדולות – יכול להיות שצריך יותר.

המספר עצמו פחות חשוב מהשאלה:

אם יש תשובה טובה – מצוין.

אם אין לנו תשובה, אולי הגיע הזמן לתת לכסף הזה תפקיד.

עו"ש הוא מקום מצוין לכסף שאנחנו צריכים עכשיו.

הוא יכול להיות מקום סביר לכסף שנצטרך ממש בקרוב.

והוא בדרך כלל מקום גרוע לכסף שאנחנו לא צריכים במשך שנים.

המטרה היא לא לרוקן את החשבון עד השקל האחרון.

צריך להשאיר מספיק כסף כדי שהחיים יתנהלו בלי לחץ, בלי מינוס ובלי צורך להזיז כסף בכל פעם שהרכב נכנס למוסך.

אבל אחרי שיש לנו:

• תזרים חודשי מסודר
• קצת "שומן" בעו"ש
• כסף להוצאות גדולות שכבר ידועות לנו
• וקרן חירום סולידית ונזילה

חיסכון. השקעה. פירעון חוב. מטרה עתידית. או כל דבר אחר שמתאים לתכנון הפיננסי שלנו.

כי כסף שאין לו תפקיד נוטה לעשות אחד משני דברים:

ועדיף שאנחנו נחליט מה הוא אמור לעשות.