קרן חירום

קרן חירום היא סכום כסף נזיל וזמין שאנחנו שומרים בצד למקרים שבהם קורה משהו לא צפוי ומשמעותי.

אובדן עבודה, ירידה זמנית בהכנסה, תקופה חלשה בעסק, הוצאה רפואית חריגה, תקלה משמעותית ברכב או בבית או אירוע משפחתי בלתי צפוי.

המטרה היא שכאשר קורה משהו כזה, לא נצטרך מיד לקחת הלוואה, להיכנס למינוס או למכור השקעות בזמן גרוע.

במילים פשוטות:

זו נקודה שחשוב להבין כבר בהתחלה.

קרן חירום לא נועדה להגדיל את ההון שלנו. היא לא אמורה לנצח את שוק ההון והיא גם לא צריכה לייצר את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית.

היא צריכה להיות סולידית, נזילה, זמינה ולא תנודתית מדי.

המטרה היא לא לשאול:

"כמה הכסף הזה יהיה שווה בעוד 20 שנה?"

אלא:

כי מסגרת אשראי היא לא קרן חירום.

היא חוב.

אם יש לנו מסגרת של 30,000 ₪ בכרטיס, זה לא אומר שיש לנו 30,000 ₪. זה אומר שיש גוף שמוכן להלוות לנו כסף.

אותו דבר לגבי המינוס בבנק.

מינוס הוא לא רשת ביטחון. הוא למעשה הלוואה, לרוב בריבית לא נמוכה, וללא מנגנון שמכריח אותנו לסגור אותה.

קרן חירום אמיתית היא כסף שלנו שכבר חסכנו.

אפשר.

אבל אנחנו לא יודעים מתי נצטרך את הכסף.

נניח שיש לנו 200,000 ₪ בשוק ההון, ואז בדיוק בתקופה שבה השוק ירד ב־25% אנחנו מאבדים את העבודה.

עכשיו אנחנו צריכים כסף למחיה.

אם אין לנו קרן חירום, אנחנו עלולים להיאלץ למכור השקעות דווקא כשהן בירידה. כלומר, לא רק שעברנו תקופה כלכלית לא פשוטה – גם קיבענו הפסד בתיק.

קרן חירום נותנת לנו זמן.

כלל אצבע מקובל הוא 3–6 חודשי הוצאות מחיה.

אבל זה כלל אצבע בלבד.

לאדם עם שתי משכורות יציבות בבית, מקצוע מבוקש, חסכונות נוספים ומשכנתא נמוכה אין בהכרח צורך באותה קרן חירום כמו לעצמאי שהכנסתו תנודתית, מפרנס יחיד בבית ומשלם משכנתא גבוהה.

לכן צריך לבדוק בין היתר כמה ההכנסה שלנו יציבה, כמה קל יהיה להחליף אותה, האם יש בבית מפרנס אחד או שניים, האם אנחנו שכירים או עצמאים, מה גובה ההוצאות הקבועות והחובות שלנו, האם יש ילדים ומשכנתא, אילו ביטוחים יש לנו, האם קיימים מקורות הכנסה נוספים ואילו נכסים נזילים נוספים עומדים לרשותנו.

גם הטווח של 3–6 חודשים לא מתאים לכל משפחה.

יש משפחות שבהן נכון להחזיק קרן חירום גדולה יותר.

למשל, משפחה שמתמודדת עם הוצאות רפואיות משמעותיות או בלתי צפויות, משפחה עם הוצאות חריגות שקשה לצמצם, עצמאי שהכנסתו תנודתית מאוד, מפרנס יחיד או משפחה עם התחייבויות חודשיות גבוהות מאוד.

במקרים כאלה גם קרן שמכסה 6 חודשים ואפילו יותר יכולה להיות הגיונית.

ומצד שני, יש משפחות שיכולות לשקול קרן חירום קטנה יותר.

ניקח לדוגמה זוג צעיר שהוריו בעלי הון משמעותי, ושברור שבמקרה חירום אמיתי הם יכולים להעביר להם 100,000 ₪ מהיום למחר.

זו אמנם לא קרן חירום שנמצאת בחשבון הבנק של הזוג, אבל זו בהחלט רשת ביטחון כלכלית אמיתית שאפשר להביא בחשבון.

אותו דבר לגבי מי שיש לו מקורות נזילות אחרים, הכנסה גבוהה מאוד ביחס להוצאות או נכסים שניתן לממש במהירות בלי לפגוע משמעותית בתכנון הפיננסי.

זה לא אומר שצריך לוותר לחלוטין על קרן חירום ולהסתמך על ההורים או על מישהו אחר. כן כדאי שיהיה סכום בסיסי בשליטתנו וזמין לנו.

אבל כשמחליטים אם צריך 3, 6 או אפילו 9 חודשי מחיה, צריך להסתכל על כל רשת הביטחון של המשפחה ולא רק על היתרה בחשבון הבנק.

נניח שמשפחה מוציאה 18,000 ₪ בחודש.

שלושה חודשי הוצאות הם 54,000 ₪, ושישה חודשים הם 108,000 ₪.

זה טווח רחב מאוד.

אם שני בני הזוג שכירים במקומות עבודה יציבים ויש להם חסכונות נוספים, יכול להיות שגם 50–60 אלף ₪ יספיקו.

לעומת זאת, אם יש מפרנס אחד, עסק עצמאי, הכנסה תנודתית, הוצאות רפואיות משמעותיות או משכנתא גבוהה – ייתכן שנרצה להיות קרובים יותר לחלק העליון של הטווח, ואולי אפילו מעבר לו.

בתקופת משבר אנחנו בדרך כלל יכולים לצמצם הוצאות.

פחות מסעדות, פחות קניות, פחות חופשות ופחות הוצאות שאינן חיוניות.

לכן אפשר לחשב את קרן החירום לפי הוצאות המחיה החיוניות: דיור, מזון, חשבונות, תחבורה, ביטוחים, הלוואות, חינוך והוצאות בסיסיות אחרות.

המטרה היא לא בהכרח לשמר במשך חצי שנה בדיוק את אותה רמת חיים, אלא לוודא שאנחנו יכולים להמשיך להתנהל בצורה סבירה גם בתקופה קשה.

אם אחת המטרות של קרן החירום היא להתמודד עם אובדן עבודה, צריך להסתכל על התמונה המלאה.

יכול להיות שנהיה זכאים לדמי אבטלה.

יכול להיות שהמשכורת של בן או בת הזוג ממשיכה להיכנס.

יכול להיות שיש הכנסה משכירות, עסק צדדי או מקור הכנסה אחר.

לכן אם משפחה מוציאה 18,000 ₪ בחודש, אבל במקרה שאחד מבני הזוג מפוטר עדיין נכנסים 10,000 ₪ מהמשכורת השנייה ועוד דמי אבטלה – לא בהכרח צריך לממן 18,000 ₪ בכל חודש מקרן החירום.

זו עוד סיבה לכך ש־3–6 חודשים הוא כלל אצבע, ולא נוסחה מתמטית.

שכיר עם עבודה יציבה והכנסה קבועה יכול בדרך כלל להסתפק בקרן קטנה יותר.

עצמאי צריך להביא בחשבון גם חודשים חלשים, עיכובים בתשלומים, אובדן לקוח משמעותי או תקופה שבה העסק פשוט מכניס פחות.

לכן אצל עצמאים הייתי נוטה בדרך כלל לצד הגבוה יותר של הטווח.

אותו היגיון עובד לגבי מספר המפרנסים בבית: שני מקורות הכנסה בלתי תלויים הם בעצמם סוג של פיזור סיכונים.

אני אוהב להשאיר קצת "שומן" בעו"ש.

לא סכום גדול, אבל מספיק כדי שהוצאה בלתי צפויה של 1,500 או 2,000 ₪ לא תגרום לנו מיד להתחיל למשוך מקרן החירום.

אפשר לחשוב על ההתנהלות הכלכלית בשכבות:

• השכבה הראשונה – העו"ש: מרווח קטן להתנהלות ולהפתעות קטנות.
• השכבה השנייה – קרן החירום: כסף סולידי ונזיל לאירועים משמעותיים.
• השכבה השלישית – ההשקעות: כסף שאנחנו לא אמורים להזדקק לו בטווח הקצר ולכן אפשר להשקיע אותו לטווח ארוך וברמת סיכון גבוהה יותר.

ככל שהכסף מיועד לטווח ארוך יותר, אפשר בדרך כלל לאפשר לו לקחת יותר סיכון.

• טסט לרכב הוא לא חירום.
• ביטוח שנתי הוא לא חירום.
• חופשה היא לא חירום.
• בר מצווה היא לא חירום.
• גם החלפת רכב שאנחנו יודעים שנצטרך בעוד שנתיים אינה חירום.

אם אנחנו יודעים שהוצאה צפויה להגיע, צריך לחסוך עבורה בנפרד.

קרן החירום מיועדת לדברים שלא ידענו שיקרו או שלא ידענו מתי יקרו.

העיקרון המרכזי הוא פשוט:

לא הייתי מחזיק את קרן החירום במניות, במדד מניות, בביטקוין או במקום שעלול להיות בירידה משמעותית בדיוק כשנצטרך אותו.

אחת האפשרויות הטובות בעיניי לרבים היא קרן כספית שקלית.

איך להשוות בין קרן כספית לפיקדון בנקאי — כולל המיסוי ודמי הניהול — כתבתי במאמר קרן כספית או פיקדון בנקאי.

קרן כספית היא סולידית יחסית, נזילה, והתשואה שלה מושפעת מסביבת הריבית במשק. בנוסף, המיסוי בה מתייחס לרווח הריאלי, כלומר לרווח לאחר התחשבות באינפלציה.

זה לא אומר שכל קרן החירום חייבת להיות שם.

אני דווקא אוהב את הרעיון שלא כל קרן החירום נמצאת באותו מקום.

אפשר, לדוגמה, להחזיק כשליש עד שני שלישים מהקרן בקרן כספית, ואת היתרה – כשליש עד שני שלישים – בפיקדון מתאים, באפיק סולידי אחר, או במקרים מסוימים בקופת גמל להשקעה במסלול סולידי.

החלוקה המדויקת אינה קדושה.

הרעיון הוא לשלב בין נזילות, סולידיות ותשואה סבירה, ולא להיות תלויים במוצר אחד בלבד.

חשוב רק להבחין בין האפשרויות.

פיקדון שמתאים לקרן חירום צריך להיות נזיל מספיק ולא כזה שהכסף בו נעול לתקופה ארוכה.

בקופת גמל להשקעה צריך לבדוק היטב באיזה מסלול הכסף נמצא. אם מדובר במסלול מנייתי או במסלול שעלול לספוג ירידה משמעותית, מבחינתי זה כבר פחות מתאים לכסף שאנחנו מגדירים כקרן חירום.

לכן, אם משתמשים בקופת גמל להשקעה כחלק מהקרן, הייתי שומר שם רק את החלק שאנחנו פחות צפויים להזדקק לו באופן מיידי ובמסלול סולידי מתאים.

גם כסף שמיועד לחירום נשחק לאורך זמן.

אם נשאיר 80,000 ₪ במשך שנים בעו"ש ללא תשואה, האינפלציה תפחית בהדרגה את כוח הקנייה שלהם.

זו אחת הסיבות לכך שאני לא אוהב להשאיר קרן חירום גדולה כולה בעו"ש.

אנחנו לא מחפשים כאן תשואה מקסימלית, אבל אם אפשר לקבל תשואה סבירה ברמת סיכון נמוכה ועם נזילות טובה – אין סיבה שהכסף לא יעבוד קצת בזמן שהוא מחכה.

לפעמים נשמעת הטענה:

"אני אשים את קרן החירום במניות יציבות. ככה גם ארוויח תשואה."

בעיניי זו טעות.

גם מניה שנחשבת יציבה יכולה לרדת משמעותית. גם תשתיות, נדל"ן או אג"ח מסוימים יכולים לרדת.

ובתקופות של משבר כלכלי יש אפילו סיכוי ששני הדברים יתרחשו יחד: שוק ההון יורד ובמקביל הביטחון התעסוקתי שלנו נפגע.

זה בדיוק הרגע שבו אנחנו רוצים שהכסף של קרן החירום יהיה שם.

קרן השתלמות נזילה היא בהחלט נכס שצריך להביא בחשבון כשמסתכלים על מצבה הפיננסי הכולל של המשפחה.

אבל לא הייתי הופך אותה לקו ההגנה הראשון.

מדובר בנכס השקעה מצוין עם יתרונות מס, ואם אפשר להתמודד עם המשבר בלי למשוך ממנו, בדרך כלל נעדיף להשאיר אותו מושקע.

אפשר להתייחס אליו כאל קו הגנה נוסף, מאחורי קרן החירום.

גם אז הייתי רוצה קרן חירום.

אולי היא יכולה להיות קטנה יותר, אבל עדיין כדאי שיהיה מספיק כסף סולידי כדי שלא נהיה חייבים למכור השקעות בזמן גרוע.

עצם העובדה שיש למשפחה מיליון ₪ במניות לא אומרת שאנחנו רוצים שהמשכנתא והסופר של החודשים הקרובים יהיו תלויים במה עשה השוק השבוע.

מצד שני, ברור שמשפחה עם תיק השקעות גדול ונזיל נמצאת במצב שונה ממשפחה שאין לה נכסים נוספים בכלל – ולכן גם כאן אין מספר אחד שמתאים לכולם.

כאן צריך להסתכל על התמונה המלאה.

אם יש לנו חוב יקר מאוד, למשל אשראי מתגלגל או הלוואה בריבית גבוהה, לא תמיד הגיוני להחזיק במקביל קרן חירום ענקית שמניבה תשואה נמוכה.

מצד שני, גם לא הייתי משתמש בכל שקל פנוי כדי לסגור את החוב ונשאר עם אפס כסף בצד.

במקרה כזה אפשר קודם לבנות קרן חירום בסיסית, ובמקביל להפנות כסף לסגירת החובות היקרים.

לאחר מכן ממשיכים לבנות את הקרן.

ממלאים אותה מחדש.

נניח שהיו לנו 80,000 ₪ בקרן ונאלצנו להשתמש ב־25,000 ₪.

עכשיו נשארו 55,000 ₪.

בתקופה שאחרי האירוע, אחת המטרות הפיננסיות שלנו צריכה להיות לבנות אותה מחדש.

לא ביום אחד, אבל בהדרגה.

כי אחרת בפעם הבאה שנצטרך אותה – היא כבר לא תהיה שם.

לא צריך להיבהל מהמספרים.

אם לפי החישוב שלנו אנחנו צריכים 60,000 ₪ ואין לנו כרגע כלום, זה לא אומר שאין טעם להתחיל.

אפשר לעבוד בשלבים:

• קודם להגיע ל־10,000 ₪.
• אחר כך לחודש הוצאות אחד.
• אחר כך לשלושה חודשים.
• ובהמשך להגיע לסכום שמתאים לנו.

גם חיסכון של כמה מאות שקלים בחודש הוא התחלה.

נכון.

יש לקרן חירום עלות אלטרנטיבית.

אם היינו שמים את הכסף בשוק ההון, ייתכן שלאורך זמן הוא היה מייצר תשואה גבוהה יותר.

אבל זו לא השוואה מלאה.

קרן חירום היא קצת כמו ביטוח.

אנחנו לא עושים ביטוח כדי להרוויח ממנו. אנחנו משלמים מחיר מסוים כדי להקטין את הנזק במקרה שמשהו רע קורה.

אותו דבר כאן.

הוויתור על חלק מהתשואה הוא במידה מסוימת המחיר שאנחנו משלמים עבור נזילות וביטחון.

המטרה היא לא לצבור עוד ועוד כסף "למקרה ש".

אם משפחה צריכה 70,000 ₪ בקרן חירום והגיעה ל־70,000 ₪ – מצוין.

מכאן כסף חדש יכול לעבוד עבור מטרות אחרות: השקעות, פנסיה, דיור, ילדים, חופשות או כל מטרה אחרת.

להחזיק 300,000 ₪ בעו"ש "ליתר ביטחון" כאשר אין לכך הצדקה זה כבר לא בהכרח ניהול סיכונים טוב. זה יכול להיות פשוט כסף שלא עובד.

קרן חירום היא לא השקעה והיא לא אמורה לנצח את שוק ההון.

ככלל אצבע, אפשר להתחיל מ־3–6 חודשי הוצאות חיוניות, ואז להתאים את הסכום למשפחה הספציפית.

יש משפחות שצריכות יותר – בגלל הכנסה תנודתית, מפרנס יחיד, הוצאות רפואיות או התחייבויות גבוהות.

ויש משפחות שיכולות להסתפק בפחות – בגלל שתי הכנסות יציבות, נכסים נזילים, דמי אבטלה, הכנסות נוספות או אפילו רשת ביטחון משפחתית חזקה מאוד.

אפשר להשאיר קצת "שומן" בעו"ש, ולהחזיק את קרן החירום עצמה בשילוב של אפיקים סולידיים ונזילים – למשל שליש עד שני שלישים בקרן כספית, והיתרה בפיקדון, אפיק סולידי אחר או, בזהירות המתאימה, קופת גמל להשקעה במסלול סולידי.

לא צריך לרדוף עם הכסף הזה אחרי התשואה הגבוהה ביותר.

מצד שני, גם אין סיבה להשאיר סכום גדול במשך שנים בעו"ש ולא לקבל עליו דבר.

המטרה היא למצוא את האיזון הנכון בין נזילות, ביטחון ותשואה.

ובעיקר לזכור:

כי לפעמים הכסף הכי חשוב בתיק שלנו הוא דווקא הכסף שלא אמור לעשות אותנו עשירים.