לסגור הלוואה או להשקיע?

לפני ששואלים אם לסגור הלוואה או להשקיע, צריך להבין איזו הלוואה יש לנו.

יש הבדל עצום בין:

• הלוואה ללא ריבית והצמדה.
• הלוואה בריבית של 3%.
• משכנתא בריבית של 5%.
• הלוואה צרכנית בריבית של 8%.
• מינוס או אשראי מתגלגל בריבית דו־ספרתית.

ככל שההלוואה יקרה יותר, כך הרף שההשקעה שלנו צריכה לעבור גבוה יותר.

אם יש לנו חוב שעולה לנו 12% בשנה, לסגור אותו זו למעשה דרך לקבל חיסכון ודאי של 12% על הכסף.

קשה מאוד להצדיק לקיחת סיכון בשוק ההון כאשר בצד השני יש לנו עלות ודאית כזו.

לעומת זאת, אם קיבלנו הלוואה ללא ריבית וללא הצמדה – הסיפור שונה לחלוטין.

נניח שיש לנו הלוואה של 100,000 ₪ בריבית של 6%.

ויש לנו גם 100,000 ₪ פנויים.

אם נשתמש בכסף לסגירת ההלוואה, חסכנו את הריבית העתידית.

לא מדובר בהשקעה שתיתן לנו אולי 6%.

וזה הבדל מהותי.

אם במקום זאת נשקיע את הכסף בשוק ההון ונצפה לתשואה ממוצעת של 8% או 10%, התשואה הזו אינה מובטחת.

יכול להיות שנקבל 15%.

ויכול להיות שבשנה הקרובה נפסיד 20%.

לכן אי אפשר להשוות 6% ודאיים ל־10% צפויים כאילו מדובר בשני מספרים זהים.

זו נקודה שקל לפספס.

נניח שההלוואה שלנו עולה 6%.

ואנחנו אומרים:

"אם שוק ההון יעשה 8%, הרווחתי 2%."

לא בהכרח.

בהשקעה חייבת במס, חלק מהרווח עשוי ללכת למס רווחי הון.

לכן כדי שההשקעה תהיה עדיפה כלכלית על סגירת הלוואה, לא מספיק שהתשואה הצפויה תהיה מעט גבוהה יותר מהריבית.

צריך להסתכל על התשואה נטו לאחר מס ועלויות, וכמובן לזכור שגם היא אינה מובטחת.

נניח שיש לנו 100,000 ₪ ואנחנו מתלבטים בין סגירת הלוואה בריבית של 5% לבין השקעה בשוק ההון.

לצורך הדוגמה בלבד, נניח שהשוק יניב בממוצע 8% בשנה.

במבט ראשון:

נראה פשוט – משקיעים.

אבל 5% של ההלוואה הם עלות שאנחנו חוסכים בוודאות.

8% בשוק הם הנחת תשואה ממוצעת ארוכת טווח, ובדרך יכולות להיות שנים של מינוס 10%, מינוס 20% ואפילו יותר.

בנוסף, ייתכן מס על הרווח.

לכן פער של 3% בלבד לא בהכרח מצדיק את הסיכון.

אפשר לחשוב על זה בצורה פשוטה.

הלוואה בריבית גבוהה מאוד

אם יש לנו מינוס, אשראי מתגלגל או הלוואה צרכנית יקרה בריבית דו־ספרתית, ברוב המקרים הייתי נותן עדיפות גבוהה מאוד לסגירת החוב.

קשה להצדיק השקעה מסוכנת בזמן שאנחנו משלמים בצד השני ריבית ודאית גבוהה.

הלוואה בריבית בינונית

כאן כבר מתחילה ההתלבטות האמיתית.

אם ההלוואה עולה 4%–6%, יכול להיות שלהשקעה ארוכת טווח יש פוטנציאל להניב יותר.

אבל צריך להביא בחשבון מס, סיכון, תקופת ההשקעה והתזרים.

הלוואה בריבית נמוכה מאוד

ככל שהמימון זול יותר, גדל ההיגיון בהשארת ההלוואה ובהשקעת הכסף.

הלוואה ללא ריבית וללא הצמדה

כאן, מבחינה כלכלית טהורה, בדרך כלל אין הרבה היגיון למהר להחזיר אותה.

אם מישהו מוכן לתת לנו כסף בחינם לתקופה ארוכה, יש ערך בעצם המימון.

אבל גם כאן יש תנאי חשוב:

נניח שיש לנו הלוואה זולה מאוד.

על הנייר אולי כדאי להשאיר אותה.

אבל היא דורשת מאיתנו החזר של 4,000 ₪ בכל חודש.

אם ההחזר הזה גורם לכך שאנחנו מגיעים כל חודש לקצה, נכנסים מדי פעם למינוס או לא מצליחים לחסוך – יש בעיה.

סגירת ההלוואה יכולה לשחרר לנו 4,000 ₪ בכל חודש.

פתאום התזרים המשפחתי נראה אחרת לגמרי.

ולפעמים שיפור התזרים שווה יותר מהניסיון למקסם עוד אחוז או שניים של תשואה.

אם הכסף מיועד להשקעה ל־20 שנה, יש הרבה יותר היגיון להשוות אותו להשקעה בשוק ההון.

יש לנו זמן להתמודד עם ירידות בדרך.

אבל אם בעוד שנתיים נצטרך את הכסף לרכישת דירה, אין הרבה משמעות לכך ששוק המניות "עושה בממוצע" תשואה מסוימת לאורך עשרות שנים.

שנתיים הן לא עשרות שנים.

יכול להיות שבדיוק כשנצטרך את הכסף השוק יהיה בירידה.

לכן ככל שטווח ההשקעה קצר יותר, היתרון של סגירת חוב ודאי הופך משמעותי יותר.

נניח שיש לנו:

100,000 ₪ בחיסכון.

ו־100,000 ₪ הלוואה.

אפשר לומר:

"מצוין. נסגור את ההלוואה ונגמר הסיפור."

אבל אם אלה כל הכספים הנזילים שלנו, מחר בבוקר אנחנו נשארים בלי שקל בצד.

ואז מתקלקל הרכב.

או שיש הוצאה רפואית.

או שמישהו מאבד עבודה.

ומה נעשה?

ניקח הלוואה חדשה.

אולי אפילו בתנאים גרועים יותר.

לכן לפני שסוגרים חובות באמצעות כל הכסף הנזיל, צריך לוודא שנשארת לנו קרן חירום מתאימה.

זו שאלה מעט שונה.

יש הבדל בין:

"יש לי 100,000 ₪ חדשים. האם להשקיע אותם או לסגור הלוואה?"

לבין:

"יש לי תיק השקעות של 100,000 ₪. האם למכור אותו כדי לסגור הלוואה?"

במקרה השני יש עוד שיקולים.

מכירת השקעות יכולה ליצור אירוע מס.

יכול להיות שאנחנו מוכרים דווקא אחרי ירידות.

ויכול להיות שאנחנו פוגעים בתוכנית השקעה ארוכת טווח שכבר בנינו.

לכן לא הייתי מוכר אוטומטית תיק השקעות קיים בכל פעם שיש הלוואה.

צריך לבדוק את שני הצדדים.

משכנתא היא מקרה קצת שונה.

זו אמנם הלוואה, אבל בדרך כלל מדובר בחוב גדול, ארוך טווח ובריבית נמוכה יותר מאשר אשראי צרכני.

בנוסף, פירעון מוקדם של משכנתא יכול להיות החלטה כמעט בלתי הפיכה.

אם הכנסנו 200,000 ₪ למשכנתא והקטנו אותה, לא תמיד יהיה פשוט לקבל שוב את אותם 200,000 ₪ אם נרצה אותם בעתיד.

לכן שאלת "להקטין משכנתא או להשקיע?" ראויה בפני עצמה למאמר נפרד.

עצם קיומו של חוב אינו דבר רע.

אדם יכול לקחת מימון זול כדי לרכוש נכס, להשקיע בעסק או לבצע השקעה אחרת שתגדיל את ההון שלו לאורך זמן.

זה מינוף.

וכאשר עושים אותו בצורה נכונה, עם תזרים טוב, רמת חוב סבירה והבנה של הסיכון – הוא יכול להיות כלי פיננסי מצוין.

אבל אותו מינוף בדיוק יכול להיות מסוכן מאוד כשמשתמשים בו כדי לממן רמת חיים שאין לנו יכולת לממן.

יש הבדל עצום בין אדם שלוקח הלוואה של 200,000 ₪ כחלק מתוכנית השקעה מסודרת לבין אדם שלוקח 200,000 ₪ כדי לסגור מינוס, לקנות רכב יקר ולממן חופשה.

גם הוא חשוב.

יש אנשים שחוב פשוט מפריע להם.

הם יכולים להחזיק 500,000 ₪ בתיק השקעות ובמקביל הלוואה של 100,000 ₪ בריבית נמוכה, והמתמטיקה אולי אומרת להם להשאיר את ההלוואה.

אבל הם לא ישנים טוב בלילה.

גם לזה יש ערך.

אין שום פרס למי שמת בגיל 90 עם המינוף האופטימלי ביותר.

אם סגירת ההלוואה נותנת לנו שקט נפשי משמעותי, זה שיקול לגיטימי לחלוטין.

מצד שני, צריך להיזהר לא לקבל החלטה פיננסית יקרה מאוד רק מתוך פחד מחוב.

לא חייבים לבחור בין שתי קצוות.

נניח שיש לנו 100,000 ₪ פנויים והלוואה של 100,000 ₪.

אפשר להשתמש ב־50,000 ₪ כדי להקטין את ההלוואה ולהשקיע 50,000 ₪.

או לסגור חלק מההלוואה כך שההחזר החודשי ירד לרמה נוחה יותר, ואת השאר להשקיע.

לפעמים זו דווקא האפשרות הטובה ביותר.

אנחנו מקטינים חוב וסיכון, משפרים את התזרים – אבל עדיין משאירים חלק מהכסף לעבוד עבורנו לטווח ארוך.

אני הייתי עובר על הדברים בסדר הבא:

• קודם כל – יש קרן חירום?
• מה הריבית האמיתית על ההלוואה?
• האם הריבית קבועה או יכולה להשתנות?
• מה התשואה הסבירה נטו מהאלטרנטיבה?
• לכמה זמן אנחנו באמת יכולים להשקיע?
• מה מצב התזרים שלנו?
• ומה רמת הסיכון שמתאימה לנו?

כי מי שבוחר להשאיר חוב ולהשקיע במניות למעשה עושה פעולה של מינוף.

צריך להבין את זה.

אני לא אוהב כללים קשיחים, אבל אפשר לחשוב על זה כך:

חוב יקר מאוד – בדרך כלל קודם לסגור.

חוב בריבית בינונית – צריך לעשות חשבון אמיתי.

חוב זול מאוד – בהחלט יש מקום לשקול להשאיר ולהשקיע.

הלוואה ללא ריבית וללא הצמדה – בדרך כלל אין סיבה כלכלית למהר לסגור, כל עוד התזרים טוב ואין בעיית חוב.

אבל ככל שהריבית מתקרבת לתשואה שאנחנו מצפים לקבל מההשקעה, היתרון של ההשקעה הולך ונעלם, כי החיסכון בריבית ודאי בעוד שהתשואה לא.

לא הייתי לוקח הלוואה בריבית של 8% כדי להשקיע בשוק ההון כי "ה־S&P 500 עושה 10% בשנה".

זו השוואה בעייתית.

ה־10% הם ממוצע היסטורי ארוך טווח, לא ריבית שמישהו התחייב לשלם לנו.

ה־8% לבנק, לעומת זאת, אמיתיים מאוד.

גם לא הייתי משאיר חוב יקר רק כי "לא מוכרים השקעות".

ומצד שני, לא הייתי סוגר הלוואה זולה מאוד באופן אוטומטי רק בגלל התחושה ש"חוב זה רע".

השאלה "לסגור הלוואה או להשקיע?" נשמעת כמו שאלה של אחוזים.

אבל היא בעצם שאלה הרבה יותר רחבה.

צריך להשוות בין עלות ודאית של החוב לבין תשואה אפשרית של ההשקעה, ולהכניס למשוואה גם מס, סיכון, נזילות, טווח זמן ותזרים משפחתי.

אם החוב יקר – בדרך כלל הכיוון יהיה לסגור אותו.

אם החוב זול מאוד ויש לנו אופק השקעה ארוך, תזרים טוב ויכולת להתמודד עם ירידות – בהחלט יכול להיות הגיוני להשאיר אותו ולהשקיע.

ואם אנחנו באמצע?

לא חייבים לבחור צד.

אפשר לסגור חלק ולהשקיע חלק.

הדבר החשוב הוא להבין עיקרון אחד:

ולכן השאלה הנכונה היא לא רק:

"איפה אני יכול להרוויח יותר?"

אלא: